החלטה בתיק ת"א 1422-08

לפניי תביעה לפיצויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975

(להלן: "חוק הפיצויים"), בגין נזקי גוף שלטענת התובע נגרמו לו בתאונת דרכים שאירעה ביום  19/5/08.

לאחר שהנתבעת הודתה בחבותה, נותר להכריע במחלוקת בשאלת גובה הנזק.

א. הנכות לפי חוות דעת המומחה:

ד"ר שזר יעקב אשר מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש (ע"י כב' הש' נחמה נצר) לבדיקת שיעור נכות התובע, קבע בחוות דעתו מיום 12/06/09 כי נכותו האורטופדית הצמיתה של התובע כתוצאה מהתאונה היא בשיעור של 5% בשל שבר בחוליה 2L שהתרפא ללא תזוזה ניכרת וזאת לפי סעיף 37(8)א'. עוד קבע המומחה כי לתובע נכויות זמניות- 100% למשך חצי שנה ו-50% למשך שלושה חודשים נוספים.

כן ציין המומחה בחוות דעתו כי מרישומים רפואיים עולה, כי בעברו הרפואי האורטופדי של התובע, הוא סבל לעיתים מכאבי גב תחתון, כצפוי לאדם בגילו.

לשיטת המומחה, ניתן לקבוע כי השבר בחוליה התחבר היטב ולא צפויה השפעה משמעותית על מצב הגב בעתיד נוכח שבר זה. 

ב. תמצית טענות הצדדים לעניין הנכות הרפואית

עיקר טענותיו של התובע מתרכז במצבו האורטופדי עובר לתאונה ולאחריה:

נטען כי מעדותו ומחוות דעתו של המומחה עולה בברור כי המומחה התייחס לתובע כאדם "בגדר הנורמה" כאשר בפועל, התובע הוא אדם אשר הקפיד לשמור על כושר גופני וגמישות ובעל תעודת מדריך חדר כושר. אם כך, ברי כי התובע אינו "בגדר הנורמה" וההגבלה שנגרמה לו עקב ארוע התאונה, חמורה בהרבה ממה שייחס לה המומחה הרפואי.

לשיטת התובע, המומחה קבע לתובע אחוזי נכות ביחס לאדם שבגדר הנורמה בגילו של התובע, ולא ביחס למצבו האמיתי של התובע קודם לתאונה, כפי שהיה עליו לעשות.

באשר לתקופת אי הכושר, טוען התובע כי רופאיו קבעו לו תקופת אי כושר מלא במהלך עשרה וחצי חודשים מיום התאונה, בעוד המומחה קבע כי לתובע 6 חודשים אי כושר מלא ו-3 חודשים אי כושר חלקי (50%).

לטענת התובע, קביעתו של המומחה- 5% נכות צמיתה, הינה קביעה מופרכת המתעלמת ממצבו האמיתי של התובע, וזאת נוכח הפגיעה הממשית בכושרו של התובע, הקושי לבצע עבודות פיזיות, חוסר יכולתו לעבוד במשרה מלאה ומצב רוחו הירוד .

הנתבעת מפנה לעדותו של המומחה במהלך חקירותו הנגדית שם הוא מצביע על כך שהנכות היא גבולית ביותר ואף ייתכן שכלל אינה קיימת.

באשר לטענת התובע כי התובע היה בעל כשירות פיזית גבוהה, מפנה הנתבעת לעדות המומחה, לפיה קיימים רישומים על כאבי גב משמעותיים עוד לפני התאונה, כך שטענתו של התובע אינה עולה בקנה אחד עם ההיסטוריה הרפואית שלו בדבר כאבי גב. 

ג. דיון

הנכות הרפואית

ההלכה היא כי סמכות ההכרעה בשאלת שיעור הנכות הרפואית מסורה לביהמ"ש. עם זאת, בתי המשפט אינם נוהגים לסטות מקביעות המומחים בשאלה זו אלא במקרים חריגים (ראו, למשל ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת הביטוח "המגן" בע"מ (פורסם באתרים משפטיים).